אי-אלימות, בין אם היא עומדת כפילוסופיה מוסרית, ובין אם היא מופעלת כאסטרטגיית פעולה בלבד, משמעה סירוב לשימוש באלימות פיזית במטרה לחולל שינוי חברתי, כלכלי או פוליטי. לרוב משמעותה איננה אי-עשייה, אלא עשייה שאינה אלימה. אי-אלימות מהווה אלטרנטיבה הן לקבלה פאסיבית של דיכוי, והן למאבק אלים נגדו, והיא מציעה כמה טקטיקות של מאבק עממי, החל מחינוך ושכנוע, דרך אי-ציות אזרחי, פעולה ישירה לא-אלימה, ועד אי-שיתוף פעולה עם רשויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות.